החלטה בתיק רע"א 2899/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד סגנן הנשיא ר. שטרנברג-אליעז והשופטים ע. פוגלמן וא. שילה) בע"א 1687/01, מיום 16.2.04, אשר ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופט ח. כבוב) בת"א 618/99 לפיו נדחתה תביעת המשיבה כנגד המבקשים.

2.        המבקשת 1 היא חברה שעסקה בגידול ושיווק עופות. המשיבה עוסקת בתחום העסקי חקלאי. המבקשים 2 ו - 3 היו מנהלים ובעלי מניות במבקשת 1. בין המבקשת למשיבה נחתמו בין השנים 1994 עד 1997 מספר הסכמים לשיווק פטימים, במסגרתם ניתן שטר חוב להבטחת קיום התחייבויות המבקשים כלפי המשיבה. מאוחר יותר היו בין הצדדים גם יחסים מסחריים בגין אספקת תערובת. אין מחלוקת כי המבקשת לא שילמה למשיבה תמורת תערובת שסיפקה להם, בטענה שהתערובת היתה פגומה. המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה שטרית, לביצוע שטר החוב על סך 100,000 ש"ח. המבקשים התנגדו לביצוע השטר. השאלה שעמדה לדיון הייתה האם השטר נעשה להבטחת החוב בגין עסקת שיווק הפטימים בלבד או להבטחת כל חובות המבקשים למשיבה. המבקשים טוענים כי שטר החוב ניתן לביטחון עסקת השיווק בלבד, ומאחר שתוקף חוזה השיווק היה לשנת 1994 בלבד, פקע השטר בסוף אותה שנה, ובין הצדדים נכרתו חוזים חדשים והוחלפו ביטחונות אחרים. המשיבה טוענת כי הסכם התערובת שנכרת בעל פה כלל את השטר, כי המשיכה להחזיק בו לאורך השנים. המשיבה מדגישה כי לפי מדיניותה העסקית הקבועה, הרי שעסקת התערובת לא הייתה מתבצעת כלל ללא בטחונות מתאימים.

3.        בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבה וקבע כי שטר החוב ניתן להבטחת חוזה השיווק בלבד ואינו חל על ההסכם למכירת התערובת. ערעור המשיבה בבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט התערב בקביעותיו של בית משפט השלום, בנימוק שלא הוסקו מן העובדות המסקנות המשפטיות הראויות. בית המשפט התייחס לכך שניתן משקל רב מדי לעדים מטעם המבקשים, כאשר עד אחד אשר על דבריו הסתמך בית משפט השלום, הנו צד מעוניין, החתום בעצמו על שטר הערבות, ועדותו של עד אחר אינה רלבנטית כלל, שכן הסכם התערובת נעשה לאחר שסיים את תפקידו במבקשת 1. בית המשפט המחוזי מצא כי עמדת המשיבה עולה בקנה אחד עם נוסח השטר, המתייחס להבטחת התחייבויות עתידיות, ועם העובדה שבמשך השנים המבקשים לא דרשו את מסירת השטר לידיהם. לאור האמור קבע בית המשפט המחוזי כי תנאי המסירה מולאו ויש לפרוע את השטר.

4.        המבקשים עותרים למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עיקר טענתם הינה כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאים העובדתיים ובמסקנותיו של בית משפט השלום, וזאת מבלי להצביע על חריג המצדיק התערבות שכזו בממצאי הערכאה הדיונית. המבקשים מעלים טענות כנגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לעדים השונים וטוענים כי נפלו טעויות בקביעותיו העובדתיות. לטענתם, לאחר שהם הוכיחו את תנאי המסירה של שטר החוב היה על המשיבה להוכיח את טענתה בדבר שינוי תנאי המסירה ולהוכיח כי המבקשים הסכימו לכך שהשטר יחול גם על עסקת התערובת.

5.        דין הבקשה להידחות על הסף. הלכה מקובלת היא שערכאת ערעור תמעט להתערב בממצאיה וקביעותיה העובדתיים של ערכאה דיונית. אלא שבמקרה זה נימק בית המשפט המחוזי את התערבותו אשר התבססה, בעיקרה, על הסקת מסקנות שונות מאלה אליהן הגיעה הערכאה הדיונית. מהראיות שהובאו. התערבות זו בהקשר שלפנינו אינה מעלה שאלה עקרונית, המצדיקה מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ז באייר תשס"ה (5.6.05).

                                                                                      ש ו פ  ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: